<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ז</h1>
<h2>דף פו.</h2>
מצות עשה שיהא שכבת זרע טמא ומטמא שנאמר בפרשת זאת תהיה (ויקרא ט"ו ט"ז—י"ח) ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב, וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכובס במים וטמא עד הערב, ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב. ותניא בתורת כהנים (מצורע פ"ו) איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת"ל ואיש, כי תצא ממנו שכבת זרע עד שתצא ממנו טומאה חוץ לבשרו, שכבת זרע פרט למערה, נאמר בגד ועור בשכבת זרע ונאמר בגד ועור בשרץ מה בגד ועור האמור בשרץ עשה שאר כלים כבגד ועור אף בגד ועור האמור בשכבת זרע עשה שאר כלים כבגד ועור, אשר יהיה עליו אף על מקצתו, שכבת זרע מה שכבת זרע האמור למטה בשוכב עם אשה כברייתה אף כאן כברייתה פרט לשכבת זרע שנסרחה כגון הפולטת שכבת זרע לאחר שלשה ימים כדברי חכמים דפרק רבי עקיבא. תניא בתורת כהנים בפרשת אמור (פ"ד) ומביאה בפרק יוצא דופן (נדה מ"א ב') אשר תצא ממנו שכבת זרע זה בעל קרי ומניין לרבות אדם הנוגע בשכבת זרע ת"ל או איש. אשה פרט לקטנה יכול שאני מוציא בת שלש שנים ויום אחד ת"ל ואשה (תו"כ מצורע שם). ורחצו במים וטמאו עד הערב גזירת המלך היא ולא מטעם נוגע בשכבת זרע שהרי אין מגע בית הסתרים מטמא (רש"י שם פסוק י"ח). ובתחילת מסכת כלים (מ"א) שנינו אבות הטומאה השרץ ושכבת זרע וטמא מת ומצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינן מטמאין במשא. ובפרק אחרון דמסכת זבים (מ"י) שנינו שהנוגע באבות הטומאות הללו מטמא אחד ופוסל אחד. ובעל קרי כמגע שרץ (שם מי"א). פירוש שהוא ראשון כנוגע בשרץ. ואין חילוק בין בעל קרי לנוגע בשכבת זרע אלא שהנוגע בכעדשה והרואה בכל שהוא ובלבד שיהא כל גופו מרגיש בה כדאיתא במסכת נדה בפרק יוצא דופן (מ"ג א'—ב') שכל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה שכבת זרע וטהורה.
